פסק-דין בתיק ת"א 61362-07

1.      לפני תביעה לפיצויים שהוגשה על פי חוק הפלת"ד, בגין תאונת דרכים מיום 19.10.07, בה נהרג המנוח ז"ל עת נהג ברכבו, יחד עמו נסעה אלמנתו- התובעת 2. הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת ובהתאם להצהרת ב"כ הנתבעת  בדיון מיום 21.9.09 אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי לאירוע.

2.      התביעה הוגשה על ידי עזבונו של המנוח וכן על ידי היורשת והתלויה היחידה- התובעת 2. מטעם התביעה העידו התובעת 2 ובנה. המחלוקות בתיק העיזבון הנם בגין קביעת הפרמטרים הבאים לצורך אומדן הפיצוי: בסיס שכרו של המנוח, גיל פרישתו, שיעור הפיצוי בראשי הנזק: אובדן שירותי בעל, הוצאות קבורה והוצאות נוספות וכן תביעת התובעת 2 כנפגעת כנוסעת ברכב על פי החוק.

3.      בנוסף הוגשה תביעה עצמאית על ידי התובעת 2, ילידת 14/7/41 בת 66 ביום התאונה, בגין נזקיה הגופניים עקב התאונה. בתיק לא התבקש מינוי מומחה רפואי ואין טענה לנכות. על כן ראשי הנזק המבוקשים ראש נזק בלתי ממוני והוצאות רפואיות.

תביעת העיזבון :

בסיס השכר של המנוח והאלמנה :

4.      התובע טוען בסיכומיו כי הכנסות המנוח הגיעו משני מקורות: הראשון, משכרו כמנהל חשבונות סך חודשי של 5,000 ש"ח, וזאת ככל העולה מאישור קרן הפנסיה לשנת 2006, בנוסף קיבל המנוח קצבת זקנה  בסך של 1,019 ש"ח. סך הכל הכנסותיו המשוערכות של המנוח - 6,597 ש"ח.

5.      מנגד טוענת הנתבעת כי, התובעים לא הציגו כל ראיה התומכת בשיעור השתכרותו של המנוח, לא הביאו תלושי שכר או טפסי 106, מתדפיסי הבנק שהומצאו לא ניתן ללמוד על יכולת ההשתכרות של המנוח. בנוסף, לא ניתן להסתמך על אישור מבטחים באשר לגובה שכרו של המנוח היות ואין באישור כל נתונים אודות גובה שכרו החודשי ואישור זה לא הוגש במסגרת דיון ההוכחות אלא במצורף לסיכומים ועל כן אין לקבלו. התובעים לא הזמינו לעדות את מעבידו של המנוח. בהעדר ראיות אלו מסכימה הנתבעת להעמיד את  בסיס שכרו של המנוח לאחר שערוך להיות בסך של 4,500 ש"ח נטו לחודש. בנוסף, התובעים לא צרפו אישור בדבר קצבת הזקנה שושלמה למנוח אלא אך לאלמנה, ועל כן לצורך הפשרה מוכנה הנתבעת להוסיף סך של 1,000 ש"ח בגין קצבת הזקנה. כך שסך הכל בסיס השכר לשיטת הנתבעת הנו - 5,500 ש"ח.

6.      לאחר שמיעת העדויות של האלמנה ובן המנוח הגעתי למסקנה לפיה עבד התובע כפי הנטען עובר לתאונה חרף העובדה כי עבר את גיל הפרישה. לאור המחלוקות בתיק זה בין הצדדים, והעדר ראיות חשבוניות מהזמן הסמוך ועובר לתאונה על נתוני השתכרותו של התובע, ובשל העובדה כי הפער בין הצעת התובעים להצעת הנתבעים לקביעת שכר אינו גבוה, סבורני כי נכון יהא לקבוע את בסיס השכר של המנוח על פי טענת התובעים בסך של 5,000 ש"ח ברוטו לפני שערוך הסכום ליום זה. מעבר לעדויות אני מוצא תימוכין לסכום זה גם  בדו"ח רציפות בעבודה שצורף כנספח לתצהיר הנתבעת, על פי נתוני השנה האחרונה בדו"ח המתעדים את נתוני השתכרותו של התובע שנתיים עובר לתאונה, נכון לשנת 2005 בסך שנתי של 64,047 ש"ח, שכר חודשי של 5,337 ש"ח ברוטו.

7.      על כן בסיס שכרו של המנוח עובר לתאונה הנו בסך של 5,000 ש"ח נכון ליום 19/10/07 משוערך ליום זה - סך של 6,281 ש"ח ברוטו- 5,779 ש"ח נטו. יש להוסיף לסכום זה את 1,000 ש"ח בלבד  סכום המהווה את קצבת הזקנה של המנוח (אני מקבל את טענת הנתבעת לעניין זה). סך הכל בסיס השכר של המנוח משוערך ליום זה הנו: 6,779 ש"ח נטו.  בסיס השכר של האלמנה אינו שנוי במחלוקת והוא בסך של 8,016 ש"ח נטו.  הקופה המשותפת אם כן היא בסך של 14,795 ש"ח.

גיל הפרישה של המנוח :

8.      טוענים התובעים בסיכומיהם כי המנוח אשר היה אדם בריא עובר לתאונה, עבד בעבודה שאינה מצריכה מאמץ פיסי ויכול היה אלמלא התאונה להשתכר עד הגיעו לגיל 75. הראיה היא שהמנוח המשיך לעבוד על אף שגיל הפרישה בעניינו היה 65 (שכן תחולת תיקון גיל הפרישה בחוק חלה בצורה מדורגת בהתאם לגיל העובד). ועוד בחייו סתר המנוח את החזקה לפיה אדם בגילו היה פורש לגמלאות בגיל 65. התובעים מפנים להלכות בעניין: "חזקת גיל הפרישה" הניתנת לסתירה לפיה רשאים בעלי ה דין להוכיח נסיבות מיוחדות על פיהן ניתן לצפות כי ניזוק מסוים היה פורש מעבודתו לאחר הגיל המקובל. המנוח היה מנהל חשבונות.

9.      מנגד טוענת הנתבעת כי, התובעים לא הצליחו להוכיח את סתירת חזקת גיל הפרישה, העוסקת בעיקרה בעובדים עצמאים להבדיל מעובדים שכירים כמו במקרה של המנוח. הנתבעת טוענת כי אין די בעובדה כי המנוח עבד שנה נוספת לאחר גיל הפרישה בכדי ללמוד על העתיד. התובעים לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית באשר לטיב עבודתו של המנוח עובר לפטירתו או לשביעות רצון מעסיקו של המנוח. הנתבעת מצביעה על דרך הגעתו של המנוח לעבודה אשר יש בה ללמד על הקושי הרב בו נתקל המנוח דבר שיכול ללמד כי המנוח לא היה ממשיך בעבודתו זמן רב.

10.  סבורני כי יש לקבוע את גיל הפרישה למנוח לגיל 70 בלבד. לא הובאו ראיות מספיקו המלמדות כי התובע היה מסוגל לעבוד מבחינה רפואית ואישית עד גיל 75, כמו כן לא הובא לעדות מעסיקו של המנוח אשר היה יכול להאיר דבר תנאי העסקתו ומידת שביעות רצונו בעבודתו של המנוח. מאידך אין להתעלם כי המנוח  בגיל 68 התמיד  בעבודתו. על כן גיל פרישה זה , 70 שנים הנו  ראוי  למקרה דנן . 

הפסד השתכרות בשנים האבודות :

מיום התאונה 19.10.07 ועד הגיעו המנוח לגיל 70 28.7.09:

11.  קופה משותפת 14,795 ש"ח לחלק לארבע ידות (מנוח, אלמנה, משק הבית וחיסכון) שווי כל ידה- 3,698 ש"ח. הפחתת ידת קיומו משכרו של המנוח: 6,779 ש"ח - 3,698 ש"ח = 3,080 ש"ח = סך ההפסד החודשי. מיום התאונה ועד להגיעו לגיל 70 חלפו 21 חודשים ועל כן הפסדי ההשתכרות לעזבון בעבור תקופה זו: 64,685 ש"ח בתוספת ריבית לאמצע התקופה: (ליום 2.9.08)= 76,059 ש"ח.

12.  הפסד שכר מיום 28/7/09 ועד לתום תוחלת חייו אלמלא התאונה - גיל 84 ביום 29.7.2023, 134 חודשים:  אני מקבל את טענת התובעים לעניין זה ומוצא לנכון לפסוק בגין פרק זה 70% מבסיס השכר של המנוח 6,779 ש"ח = 4,675 ש"ח + 1000 ש"ח קצבת זקנה= 5,675 ש"ח. + הכנסת האלמנה- 8,016 ש"ח , סך הכל קופה משותפת: 13,691 ש"ח. שווי כל ידה- 3,422 ש"ח, הפסד חודשי: 2,252 ש"ח. על כן הפיצוי פני עבר: 28.7.09 עד ליום זה (1.5.12) 33 חודשים X 2,252 ש"ח= 74,316 ש"ח בתוספת ריבית לחצי התקופה- (נכון ליום 12/12/10) - 78,489 ש"ח. מיום זה ועד ליום 29.7.23: 134 חודשים: 2,252 ש"ח X מקדם היוון 114.4590X  = 257,761 ש"ח.

13.  סך הכל הפסדי הכנסה בשנים העבודות ובתקופה עד לתום תוחלת חיי המנוח - 412,309 ש"ח.

אובדן שירותי בעל: